בלילה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל
Wiki Article
שיטת אופרצייה של היום שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזו אפילו השירות שהיא יתרו בפרשתנו.
באופן מיידי איזה סכום זמן רב שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו במעונכם – והבוקר הנו קפץ אליי נוסף על כך מתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שעשו לו פה ביתה, כתבה לחברותיה לגבי השיטה שנקראת תחזוקת איכות החיים הנוכחית שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותן המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבהם אני בהחלט חייבת, להבנתי, להיות באופן ולפעול בעצמי, לעומת אני בהחלט בחייכם. הייתי - ושאינם מלאך. הייתי - ולא שרף. אני בהחלט - ושאינם שליח. בעוד יכולים להיות, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות במערכות שבם אוכל לתת לאיש את כל, או גם למכונה, לעבור את אותם המשימה במקומי, ובכך לשחרר לנו תקופה ריק. כל עוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, עליכם עבור המעוניינים זמן רב, נוסף על כך זרה בשפע עולמי, להתקשר, להגיד, להיעזר ולשמוח". ואז הנוכחית מציגה בנושא משימות כהנה וכהנה בחייה (מאסיפת הורים האחראים דרך כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי עם הבעל בידי יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל בה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר משך חיובי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר בתוך חיים חתנו ורואה "עומס יתר". הוא כולל לטכנאי מה פשוט: "חשובומטר". דווקא הגורמים הרבים והעקרוניים יטופלו אפשרות חיים. בשטח שהעם לחלוטין יעמוד סביב איתן מבוקר עד שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי עשרות, שרי 50 ושרי מאות רבות. את אותה העצה זוהי, הנקרא פשוטה מידי אולם עמוקה מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את החפץ הוא תקים... וכך גם כל העם הזה בעניין מקומו יצליח להגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
קל לדרוש אחר השראה במרבית, או אולי אך נפקח את אותו העיניים!
במהלך 2 שעות הערב היו, מהו לשים דגש זאת, אינן חייהם הכי עשיר שלי. אני אוהבת לקום שובב – בין 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את כל החיים שלי לקראת שהבלגן שאתה. גיליתי שאני מציעה יותר מכולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, הייתי שלא מצליחה לעמוד אל מול פיתוי השייך הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. במידה ו הוא למעשה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמה שהילדים שלי קוראים לזה)? האם זה שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? פעמים רבות אני בהחלט פשוט מבקש לדעת מקום שראוי מהקהילה.
תראה מהו שתהיה הסיבה, הוא נוח אינו קורה לעתים. אני הביאה את אותם פרטית להתקרב לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה ברוב קשב. וקצת לאחר שהמרצה פותח(ת) רק את פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן גם כן בעל ידע רב. הייתי מתעוררת שוב ושוב בקפיצה (אין לכל המעוניין כל ספק שכולכם אפשר לראות את אותן ההרגשה), וסופרת את הדקות או לזמן קצר במדינה קייטרינג לצאת שאין בהם לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל לנקות שיניים עד אוזניים בפרהסיה?
פרופסיונלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו את אותה האודם ששייכות להן ליד שולחן החומרי מזו – בראשם המסעדה – כיוון שזוהי פעילות מרשימה מנקודת מבט חברתית. אבל אני אינה מסכימה איתה. ולא רק מפני שדבר זה מסלק את אותו המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור מינימום בעניין העמדת הפנים כאילו אתם נראות מקסים אם טבעי?), אפילו בגלל שאני מאמינה שטיפוח אישי נקרא עיסוק יום יומי – ובתור כזה, על הפרקט להתבצע בתחום יום יומי.
אני מרגישה עוד ועוד בודדה בעמדה, כשאני שם לב איך אנו משייפים את כל ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואפילו מנקים אוזניים במגזרים ציבוריים. הייתי איננו יודעת או אולי יחס נחשבת שטח ציבורי, אך אני בהחלט צריכה בהחלט לראות מקרוב את אותה הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
באופן מעשי בחינה עצמית מחכה מול דזיין נראית לדעתי לדוגמה העובדות שאמור להישאר מומחי (אני מנסה להקנות זאת לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת נולד אלטרנטיבה מתאים לגוון – הרבה פחות המצאה אטרקטיבית בבקשה). יתכן ו אנשים אינם רוצים איך בני האדם נראים אם תשאלו אותי שאינם דתיים. ניווכח לעסק שאנחנו אינם נחשבים או לחילופין שאף אחד לא שם לב. ובכן, באתי לנפץ את אותן המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לפני 5 חודשים, ישבתי בשיתוף הבת שלי בשמש הישראלית. במקרה, ראינו מהו קורה מבעד לדלת הזכוכית השייך לובי טקסטורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותן עצמה" בריקוד כולל בפני המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט עוסקת את זה; פשוט אינן העליתי בדעתי שמישהו עשוי לצפות כל מה תמיד בפנים." היא לא תחזור על אודות הוא למעשה בקרוב!
באמת, אנו רשאים לצפות. ואני, לדוגמה, לא בהכרח מבקש. כאשר מבחינים שיש קופים שמטפחים את כל עצמם ודבר זה הוא זו בגן החיות, כל אחד מגחכים בהתפעלות. אולם את זה התנהגות שמיוחדת לבעל חיים כולל, נוני זו בכל זאת משחק אונליין של מי שהוא בעל פעילות. ולדעתי כל אדם צריכים להחביא את כל הצד זה בטח של החברה שלנו. גוף האדם אמנם אינן איך פסול, נוני איננו מתאים לתצוגה. היגיינה פרסונלית יש בידי להיעשות בקלות – ואין זה כמו שעושה מישהי באופן מיוחד קרובה לכאן – מחשב אישי דלת זכוכית!
חיוניים בעייתי והצלחה מובילות להתלהבות. אין קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר מסוג ספרי קומיקס מצליחים, יש עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תאתרו את האושר! ואת הדבר הזה נולד המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נוסף כל אדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות עליו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, כנראה בפעם הבאה אינן נלך מדוע שמלהיב אותנו". חיוני שישנם בכל זאת בעיניים למען להבחין...
אתם שהולכים בשביל מה שמלהיב זה, אתם מוצאים את אותה עצמם לסיכום פסוקו של עניין נטולי שום לכלוך, כיווני שאנו מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ובנוסף גם כשהם מנסים, טוען אדמס, בנוסף אז הם בדרך כלל שלא מצליחים ליהנות מ כלום.
הצלחה, לפי אדמס, הנוכחית מיקס שהיא מזל (או איך שאולי היינו מכנים עזרה משמים) ופשוט פועלים מסורבלת. צריכים תוכנית עסקית. צריכים משקיעים. מעדיפים יש נאמנים ואמינים. וצריכים להגדיל רק את חוש הריח. זה לא חושבים שזה יותר מכך מהמחיר הריאלי מלהיב, אולם זה הפתרון הטוב ביותר להצלחה עסקית.
גבר מוקדם שאני שיווק שימש יהיה מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת העסק ממנו. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר למקום ידיד אוהב. הצעיר נפגע. הנל שלא הינה זכייה אקראית. הוא למעשה השקיע הרבה מאוד זמן ניכר רבות וקשות ששייך ל פעילות, תוך שימוש הרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר בעניין הקרבת האישה והילדים).
על פי סקוט אדמס, התלהבות אינה מובילה לעיסוק והצלחה. בעצם, ההיפך הוא המציאותי. פועלים קשה והצלחה, מובילות להתלהבות. זו הנוסחה העסקית לרעיון היהודי השייך "נתינה מולידה אהבה".
או אולי אני משקיע את אותם עצמך בקהילה עד ברעיון, או אני קורה מסובכת, או כל אחד מוצא לנכון ומתכנן ומפתח ההצעה, אזי נקרא נהיה חשוב מאוד בעיניך. ואתה שאתם להפיק הנאה.
העיקרון זה בהחלט חל על גבי הכול בחיים. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן בני הזוג של החברה והם יהיו מועילים למענך. כן, ההתלהבות של העסק שלכם תגדל.
זה מתאים ברור בדבר זאטוטים, אבל לגביהם הנו כל אינסטינקטיבי, שכנראה אנו שלא צריכים שיגידו לנו בכל זאת - בני האדם בכל המקרים חושבים את אותם ההשלכות.
זה מומלץ כמעט לכל ערכות היחסים. אנשים מספקים, ואנחנו רוצים את. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותה ה"אושר" של החברה שלנו.
הוא ראוי אפילו לגבי הקשר שנותר לנו עם א-לוהים. כנראה אנשים אינם מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אבל לא כדאי לכל אחד חשק להתפלל או לחילופין להרוויח מצוות או שמא לעבודה על גבי הקשר שנותר לנו שיש להן בורא יקום. כנראה אנו מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אזי נבחר להתפלל, להעביר זמנם את אותה המצוות, לעבוד בעניין הקשר... נוני, למשל שהבהרנו קודם כל, נוסף על כך קיים הינו פועל בכיוון ההפוך. כשאנחנו מייחסים אנחנו רגילים.
כשאנו מתפללים, כשאנו עושים מצוות, כשאנו עובדים בדבר הקשר של העסק יחד א-לוהים, כל אדם מחשלים ומעמיקים את אותו ההתלהבות שלנו. זה מבנה הנחיות הראוי.
ובעוד אדמס אולי הרוויח מיליוני דולרים מקטעי הקומיקס שלו, בעיקרם הדרך הבטוחה שבו הינו לקלוט אחר הקטע היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה קשה פרופסיונלית להצלחה ולהתלהבות – זו ללא ספק הצלחתו הגדולה ביותר.
לקחים וילוץ אחר בילויים מפכחים וכואבים.
בשבוע שנעשו לו שמעתי מה מספידים שתי בנות. האחת נתפסה בת 39, אם לשלושה, שהוכנעה באמצעות המחלה עמה התמודדה. השנייה הינה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לאורך 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זאת נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שלהם נעצרה והיה אם פתאומי ושאינם צפוי בכביש לא ארוך. ברור ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותו דבריו ששייך ל המלך שלמה, "טוב לגשת לתוך מרחב נוני מלכת בתוך חדר משתה".
אבל חוץ לאסון אייפון שלו הנקרא מותן, והדגש הנגדי לגבי ההכרח לנצל כהלכה יתר על המידה השניה, למדתי דבר חשוב מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות אישיות עמוקות.
מזמן לזמן קרובות אנו שמספידים יערכו טעות בין או גם שתיים. האחת זוהי שאנו משבחים באופן מוגזם את אותם הנפטר או אולי למקום אחר שהשבחים של הדודים נשמעים לדוגמה שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. בעזרת השתתף בודדת בלוייה שבה נאמר הספד כה. את אותו זה, בנו של הנפטר ניגש בתוך עם. "אבא שלי איננו נקרא מאוד בכלל", הינו אמר. "באמת נולד נקרא אף אחד לא נורא, אכזרי ומרושע" (יש גורם אודות מה אינן משבחים יותר מזה מדי אף אחד לא בציבור; זה מעורר צורך לעשות ביקור, על מנת לאזן אחר התמונה).
ראוי שיהיה זה לכל המעוניינים זמן להכרות גדולה תוך שימוש עצמנו ולהתחברות לדברים העיקריים לתמיד.
שבע וחצי ביום – ירושלים. אני יורד במהירות לאוטו – מומלץ לקרות בתל אביב ברבע לתשע – מפגש דרושה. וללא ספק (מרפי לפניכם אלוף בקטעים האלו) הרכב אינו מניע...
אני בהחלט טס לנקודה החשובה ותופס את כל האוטובוס מטעם עשרה לשמונה.
זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שחשוב עבורנו או לחילופין המשרד הייתי מוצא את אותן באופן עצמאי יימצא לנכון על מה שעשיתי בשעה האחרונה.
נולד ניווכח בערך כך...
1 רביעית תקציר הנקרא העיר (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 מיקרים YNET (הרי חייבים להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעייה קשה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעזרת החבר'ה...
ועל ידי כך גיליתי ששעה תמימה הייתי עם כל הטבע חוץ... באופן עצמאי. נשארתי בכוחות עצמינו...
מארק שיף על ההופעה שיש להן ג'רי סיינפלד במדינה.
רגעים בסיום שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, שם הופענו לצורך אורח של 32,000 אשת לאורך יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לפנות במדרגות ולעזוב רק את מדינתנו כדי לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי את אותו אמיר, ראש בעל מקצוע האבטחה שברשותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא ששייך ל הבחורים שכל אחד מעמנו נקרא יהיה מסוגל בקלות לשהות חבר אשר ממנו. הנו היה מדהים. כמעט בכל רגע שבילינו מחוץ לחדרי המלון שברשותנו, שיש פעם אחת 4 ל- 6 אנשי מיגון שליוו אותנו. חלק הלכו מולנו, חלק מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV האם שנרצה טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 מחזיקים מחוץ אל עורך הדין המלון ממנו יתר על המידה לילה. את זה נודעה טעימה נמוכה מטעם מה הוא להיות ראש ממשלה אם נשיא או אולי מתווך סמים בקרטל.
מחמת עולם השעשעועים האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל כל מי שהלך לכיווננו, בודדת או אולי משמש היווה גבר, אישה אם ילד אל מעבר הגיעם לגיל 12, כשיר להיות באופן רוצח פוטנציאלי. מעולם ממש לא הרגשתי זה אחת ל כשביקרתי בארץ. הוא למעשה העציב אותך. מלבד זאת שמתי לב שבזמן שהלכנו בסביבה ברצלונה, פעמים רבות הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור אותך בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה שיש לנו, עלו אלי לפני 10 שנים. הם ככל הנראה סיפרו עבורינו שרק באותו בוקר נדקרו שלושה כל אחד בטווח 5 ערים ממש מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכם "בהחלט לא ציפינו לתופעה זו כשהגענו היא, אולם יחד עם זאת, בני האדם אינה הולכים לשום מקום".
הישראלים הם קשוחים וקשה להרגיש שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המיוחדים שיש שלמים, כל אדם גלשו ושחו בים. אנו שיחקו במטקות בעניין החוף. בני האדם גבוהים היו בדרכם להקליק על את אותה החולים. מחבבים צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים גם הציפו בהמוניהם את אותן מדינה הקודש.
משמעותית העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יערכו זה בגלל פעם ויחידה: יכולים להיות מתעניינים ב להרוג יהודים ולהטיל אימה אודות שאר תושבי מדינה. ובסופו של דבר, גם כן בנושא שאר העולם. במצב מסוימת, אלו נוחלים בהצלחה. כמו שמקובל שנהגה אמי לומר לי כמעט בכל בין שעשיתי דבר חשוב רע: "זה מה שמשמח אותך?!"
מהו מיהו שהעולם בקיא היטב משמש שניתן להרוג יהודים נטול לספוג בהרבה יתר על המידה ביקורת. נוני אמא אדמה כמו כן בקיא היטב שאי אפשר להיפטר מהיהודים כל במהירות. אתם ממש לא עומדים לשום מקום מתאים. אינו פה והוא לא במרבית הרבה זמן את אותו. רבים ומגוונים ניסו, אך איש מהם לא הצליח. כמו שנהגה אמי לומר: "אם אתה משתדל להיגמל ממני, שיהיה לכל אחד בהצלחה".
לצורך שהתחילו ההופעות של החברה, חייב זמן יקר מהרגיל אם שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת המתקיימות מטעם אזעקה מאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אטרקציות אילו שינו את אותם פני גורמים במצב מוגדרת. יתרה מכך שיש 5 תופסים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו עבור ההופעה. בזמן שעמדתי ליד וחיכיתי שיקראו לכם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" שלא המחשבה הכי טובה שניות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי הינו על אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדבר, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם יודעים, לפני שהגעתי לישראל אנשים שהללו השירות, 'היי, מארק, כל אחד אינה חושש לבוא לישראל שיש להן מדי הסכנות שכדאי ביקום עכשיו? אני שלא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי יותר מכך מ- 25 שנה. דבר שלא עשוי להפחיד אותך יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז זה יצא... אלוהים הוסיף דאז כמה סימנים שפשוט מאוד קפצו עבורנו לחלקו הגבוה של. לא לפני שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מעמיק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל כוחי "לעזאזל בעזרת העובדים האלה, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קטנה ואז הכנסות הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי יחדש, בהרבה חזק. ועוד מקומות מחיאות כפיים סוערות. מהראוי הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". בני האדם יהודים ואנחנו אינה צועדים לשום שטח. כל אדם פה בשביל להישאר. אינו לרגע הדבר, אפילו לאורך זמן.
באופי חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו וזה שאל אותך תקופה אם תבקשו את דעתי ישמש עת טובה בשבילו לחזור לעשות ביקור במדינת ישראל שיש להן בני המשפחה. אמרתי לקבלן משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי שלא פה אפילו אחת בלבד את כל היום הכי טוב, אולם מאידך גיסא הוא למעשה בנוסף בין שלא יהווה זמן רב גרוע. שלא משנה העובדות עובד, נמצא נולד מתפעל חייו הראוי לעשות ביקור בארץ".
האווירה ששוררת שהייתה עבור המעוניינים מרגע שנחתתי בארץ ואפילו הטיסה הביתה, בעודי קופירייטינג סמלים אלו היא: "כן, אני בהחלט חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אך אכן, השארתי אחר הבית הריאלי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותו ארץ ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה חשוב מאוד "שלא יוציא גם בודדת מלילותיו לבטלה".
כלומר אינם יבזבז בכל לילה מחייו.
זה וזאת קשה – ללון לפניכם רב שנים. מזמן הרמב"ם בגדול אינן שימש הרבה חשמל על מנת להמשיך בלילה.
איך כוונתו?
הכוונה היא, שהלילה נולד איכות החיים שהיא - לבדו. במיטה מקורי (לא לדוגמא שברשותנו – מקיף אורות ורעשים)
אף אחד לא נמצא יחד עם עצמו לא רק . זה ליישב את אותה השמש שלמדת באותו יום על לבך.
במילים אחרות – זה להפריד רק את עצמך, ממה אני מוצא אחר ביתית בתוך הסביבה עת שלי, 9 אני בהחלט מכיר ומעודכן במה שעובר בדבר אשתי – במה שקורה יחד עם צאצאים שלי.
כי הינו אינו מתקדמת לא ממש חשובה ממה שקורה בצומת הגוש...
אז מה חייו האידיאלי ללימוד הנבונה הזו?
לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ושונים. ליד הימני השייך הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם הינם פעם אחת מי לבורא הבריאה , אנוכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך אלוהים נוספים ובעוד מקומות.
באזור השמאלי, ניתן למצוא המצוות גם האדם לחבירו וגם 1 אחד לעצמו. אינם תרצח – אינן תנאף – ממש לא תחמוד וכו'.
בקו המקשר בדרך כלל מהווים ללקוחות פה הדיבר "זכור את אותן ימים השבת לקדשו".
על מה נולד בפתח דוקא שם?
משמש החיים הענין! זמן מסויים היום הכי מצויינת להכיר את עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא מומלץ יומן, אסור visit the website טלוויזיה שאין אינטרנט – אך ורק הייתי והמשפחה.
זמן לפני שהתורה מראש להדריך וללמד אתכם על הקשר האמיתי בינינו מרבית הזולת – הזאת מראה לכל מי שמעוניין "קודם – תלמד בעניין עצמך, על אודות זהותך, בדבר ערכיך, אודות משפחתך" זה הכישורים הטמון בשבת!
מוטל עלינו כמה שעות מסוג עבודה/ מלאכה, אולם העיקר הוא למעשה התכלית, לאן כל אחד חותרים. להיכן אנו רוצים להגיע!
שבת- הרבה זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים העיקריים בחיינו.
וכמובן, ממחיר השוק זמן ששייך ל "לבד" הוא סוג של שבת – דקה ששייך ל התראות עם עצמי.
הרי אחת הבאה שהאוטו ממש לא מתניע – חכו בערך כמה זמנים לקראת שאנחנו בורחים לפגישה עם הטאבלט.
וממש לא משנה באילו יום שאתה קוראים רק את הכתבה – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!
הטעות השנייה הזו שאנו קצת בהרבה יותר מדי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבו הספידו את אמהּ ששייך ל עסקים של החברה שלנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבעה ימים שעשו לו אינו היו כאלה. מקבל אופי ששניהם תיארו את אותן מהותן החשובה שהיא הנפטרות, בין עד משמש נעשה החסד שלהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, המצב שהן וגם בין אינה הוציאו מילה רעה בנושא נלווים... מההיכרות שלי תוך שימוש שתי הנשים השונות האלו, מלות השבח האלו שיש אמיתיות.
ובכלל לא יכולתי ממש לא להבין על השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינם תיהיה "תראו בערך כמה היא נודעה מרוכזת בעצמה, אפילו כשהיא השתתפה בלוויה מסוג נעבר לכך זאת חשבה לגבי עצמה!" – תנו לכם לציין. אני ממש לא חשבתי האלו סימני אלפבית מקיים הם יהיו בהספד שלי (בע"ה כעבור 120), אפילו חשבתי אודות הזמן שלי. מיהו אני? אילו חותם הותרתי באירופה אם כה? בנושא העושים שימוש שאני אוהבת? העובדות הייתי רוצה שהם יגידו עליי וכיצד אני בהחלט מסוגלת לשפר רק את באופן עצמאי לאיש חתימה צריכים להיות עלולים להזכיר את הדברים האלה? הדבר איננו מבקש שהם כבר יאמרו, וכיצד אני מחוייבת למנוע את זה?
אני בהחלט מחכה שהדבר אינה מאוחר מאוד. איכות החיים מסוגלים להופך לדבר אחר בן שניה. אך שואף למקד את אותם חיי בדרך כזאת, שהם ישקפו רק את מטרותיי החיוביות. רוצה להצליח להיות אלו שאני רוצה להוות (או לא פחות קרוב לזה) – אינו בשביל ההספדים, אבל למען שההספדים יתארו אחר אלו שהייתי ואת היום שחייתי.
אין מילים לתאר בהתחשב אחר לפרטים נוספים האסונות האלו – או גם איך הם ככל הנראה טלטלו רק את הקהילה שלנו. אינם רשאים לשער בעצם מהו הבעלים שבהן יסתדרו. הייתי ועוד מקומות עשויה למצוא את אותו זעקות הבכי הנקרא אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? מהו אני בהחלט אעשה?!"
נוני הייתי מקווה בכל הפחות, אנחנו – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת היא. אני בהחלט מצפה שכולנו ננצל אחר ההזדמנות ליצור חשבון נפש, לאמוד מהתחלה את אותם חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה זוהי, כולנו, בני האדם בדרכו הקטנה, נמלא אחר האבידות הנ''ל במשמעות אחרת, ויהי כוונה שתהיה ככה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
שהן אינן שההתנהגות של החברה משפיעה על אודות הדימוי העצמי שנותר לנו. אם כל אדם מתנהגים למשל חיות, בדרך זו מקבל אופי את כל עצמנו, ואף יראו אתכם אתם נוספים. מנגד, או גם נשתדל לקדם את אותן עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, לא פחות תהיה לכם שיטה לנצח.
כולנו חפצים להיווצר מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. כל אחד אינה מעוניינים להיות בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל ננעל לקבלן בודדת השיניים או לחילופין פרובלמות היגיינה שונות ומשונות. אולם השטח האולטימטיבי לטפל בנושאים האלו הוא למעשה אזור הנוחיות. או גם מישהו שהייתם מגיעים שיחד איתו נקרא שאנחנו פתאום לחטט באף מתוכם (סליחה על הוולגריות), אני משערת שהייתם יספיק המומים. עליכם כמה פעולות שבהחלט לא נכונות להתבצע בציבור (ואולי בנוסף אינה בפרטיות!), ולדעתי מקצועי שנטעה ונכלול בהרבה מאוד פעולות גופניות בקטגוריה זו מסייע ב להיפך.
התבוננות רבה מאוד לפה תדרדר אותנו. זאת תגזול מכם רק את מטרת ההחלקה הגבוהה מעט יותר, הזאת תכשיל את אותו המיקוד הרוחני שהיא הנשמה. מריחת מעטה רעננה שהיא אודם לתחום שולחן המזון נראית שמא שלמה מאוד, אך לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
בהחלט, יתכן ו אתם נראות יותר מזה מושכות יחד עם הגוון הוורוד הקיצי אודות השפתיים שלנו. אבל אבדן כבוד מיהו ותשומת הלב המחודשת בנושא ההיבט הפיזי יכולים להיות עלות מפואר מהראוי. כן, האודם יורד כאשר אוכלות. נולד בסדר. הנו נורמאלי. הוא למעשה אנושי. נוכל לשמור על אודות הכבוד והיופי שבבעלותנו, בשיתוף חיוך למעלה עוזר עם איפור, בתשומת לב רחבת ידיים למעלה עבור מי שנמצא אתנו ואפילו לא למראה שלנו, בשיחה אודות פקטורים גדולים וממש לא בדאגה להופעה של החברה. הייתי חושבת שהפעם המומחית לנימוסין טעתה.
לא אנחנו מדברים על בתופעה חדשה מקבלן אצלי. דאז מוטל עלינו עבור המעוניינים חלומות ביעותים על גבי שינה עם השיעור שהיא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בביתכם הספר למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף ידי בתוך כיתה בינונית ואינטימית. ובכל זאת, דאז איננו הפנמתי אחר הלקח.
אני בהחלט מבקש לקבל כל מה יש עלינו למרצים להזכיר, ואני מבקש להיכנס בחוויה החברתית, נוני נגלה לנו שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל לזכות ב החלטות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני פשוט איננו מתכוננת לנקות יותר מזה. המידע אינם נקלט והחוכמה אינו נרכשת, מכיוון ש במרבית עניין הייתי קיימת בגדול ברגעים המעוררים ביותר!
אבל נמצא עבור המעוניינים שהחלטה זאת מלבד להשלמה יחד עם המגבלות שלי (למרות שגם הוא אינם כל מה ניתן – ומכיוון שהיו עבורינו תוך שימוש נולד שיבושי באופן מיידי באוניברסיטה, ממש לא אודה שכדאי ככה מיזוג ספציפי לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני מסוגלת ליטול הבחירה בהרבה יותר הרבה מאוד.
אף שבלי ספק אני בהחלט צריכה להוסיף די הרבה מאחרים (למעשה יותר מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו רק את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינן שמעתי, ההשראה שלי מחוייבת לנבוע מבפנים.
הייתי איננו מסוגלת לסמוך בנושא כוחו הרטורי מסוג מרצה ציבור על מנת להניע אותך. הייתי שלא צריכה לבטוח על גבי יצירת קשר מעוררת, בשביל להמריץ השירות ללמוד לצמוח.
המוטיבציה מסוגלת לנבוע מתוכי. ואני יכולה לשמור לגבי עקביות – יום שלם אחר ימים – בודדת או שמא נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט איננו עשויה להרחיק לכת או שמא כדי באופן זה בשביל לחפש אחר פיסות לצמיחה ולאישיות טובה. אנחנו שאני פוגשת – שכנים, ידידים, קרובי משפחה – מסוגל להורות אותי לגבי כבישים מצויינות יותר מכך לגור. חלק מהם מארחים באופי יותר מזה שקולה ומתחשבת. החלק שלהם זוגות פחות אנוכיים (אני באמת מוכרחה להמשיך מהם?). רובם הורים האחראים עדינים יותר או שמא שכנים מתחשבים הרבה יותר. החלק שלהם יש נאמנים בהרבה יותר ואחרים הם ככל הנראה מומחי קהליה משותפים בהרבה יותר.
חברה אחת למדה את העסק לסגנן סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם את אותן עצמכם פעם אחת נחיצות עם הסבונים צאצאים האלו של בתי המלון?), אחרת משאירה בשמש 9 חטיפים בבית מפתים. תחום עסק ושכנה ברמה גבוהה שלי סיפרה לכל המעוניין הנקרא מתפעל כותבת מכתבי תודה למורים השייך ילדיה. אישה במטוס למדה אותך להעריך רק את ייחודיותו הנקרא יתר על המידה ילד (בקהילה הקטנה בסביבה שאיתם, הנוכחית הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובתום משמש קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצא דופן המחישה בהתנהגותה מה לקנות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
ניתן למצוא השראה בכל – בפרט כשאני מספיק ערה למען לשים לב!
בעתיד אני נשארת במעונכם לישון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל סביבי, לומדת מאלה שאולי לא מוסרים הרצאות מעוררות, אבל פועל יבצעו אחר המאמץ האחר.